הנדון: שיקולים להצמדת הכתובה, לפסיקת פיצוי ולאיזון משאבים בלתי ־ שוויוני
הקדמה: החומר המוגש הינו סיכום מפורט, שהכנתי כדי לשמש אותי לצורך שינון החומר למבחן טוענים רבניים אה"ע ח"א, קיימת אפשרות שחלק מהחומר חורג מהנדרש, וגם כמובן יתכנו שאלות במבחן שאינם כלולים בחומר כאן.
וכן אותו קונה אינו חייב להודיע להם משום השבת אבדה, הואיל שדין זה לא נאמר בגוי כנפסק בשו"ע (סי' רס"ו סעי' א).
גם את"ל שנחשב לחופשה, עכ"פ ודאי אין זה נכלל בהסכם, שודאי על מכת מדינה כזו לא סוכם. וכמבואר בגמ' גיטין עג.
כמו שכתב מרן השו"ע (קנד,יא) וז"ל: י"א דהא דיש חזקה לחלון, דוקא כשיש לה צורת הפתח או מלבן, דבלאו הכי לא הוי אלא כחור שחררוהו עכברים. וברמ"א הביא בשם וי"א דהכל לפי ענין בני המדינה (רשב"א).
הואיל ויכול לבטל העסקה לפי החוק וכדעת הפנים מאירות (מ"ו) שהתיר חמץ שהזמין לפני הפסח מגוי והגיע בפסח, משום שביד ישראל לבטל המקח, לומר שהוא מקח טעות.
כתב הרא"ש (כלל סו סי' ט') באחד שהיה לו פרה לשחוט וירא שמא תטרף, ובא חבירו ואמר שחוט הפרה ואני קונה ממך הבשר מיד, אם יהיה כשירה, בכך וכך. ואם יהיה טריפה, בכך וכך, ונתן לו משכון ושחטה ונמצאת טריפה. ופסק דיכול לחזור בו, דמנה אין כאן, משכון אין כאן (קידושין ח.).