נראה בפשטות לחייב את המזיק אף שאין נראה שהתכוון להזיק היות וקימא לן אדם מועד לעולם בן ער בין ישן כו'. (ב"ק כו.) והטעם שם בגמ' (כו:) ללמוד כן מיתורא בפס'
נראה בפשטות לחייב את המזיק אף שאין נראה שהתכוון להזיק היות וקימא לן אדם מועד לעולם בן ער בין ישן כו'. (ב"ק כו.) והטעם שם בגמ' (כו:) ללמוד כן מיתורא בפס'
ב"ק כז: נחלקו רבי יהודה ורב נחמן אם אדם יכול לעשות דין לעצמו אפי' במקום שאין לו הפסד, לר"י אסור ולר"נ מותר. ובטור ובשו"ע (ד, א) פסקו כר"נ וז"ל: יכול אדם לעשות דין לעצמו; אם רואה שלו ביד אחר שגזלו, יכול לקחתו מידו;
והביאה הגמ' מעשה ברבי ור' יוסי ב"ר יהודה שהזדמנו למקום כזה, רבי אכל, ר' יוסי ב"ר יהודה לא אכל. בא בעל השדה ואמר, למה לא אכלו החכמים הרי עכשיו הזמן שהוקפלו רוב המקצועות הוא.
אולם יש לדון לפטור את השואל למ"ש בשטמ"ק (שם) שאף לרמב"ן אדם שמתעסק לטובת הניזק ויצאה מכך היזק, לאו אדם המזיק הוא אלא שומר ופטור באונס גמור.
לענ"ד יש ללמוד זה ממה שכתב החזון איש (שביעית סימן ב סק"ד) לענין יהודי ששתל עצים בשדה הפקר שהפירות חייבים בתרומות ומעשרות, כי הנוטע נחשב לבעלים ויש לו זכויות בפירות. וכן גם לענין גזל הרי זה גזל והנוטל מהערבות האלה, לא יצא ידי חובה.
עוד י"ל, אם רוצה לשלם בעיר כהזול, באנו למחלוקת שו"ע (רמב"ם) ורמ"א (רא"ש) (סי' ד"ש,ה)- לשו"ע הולכין אחר שעת הפירעון בעיר (הזול). אולם לשיטת הרא"ש שהולכים אחר שעת הנזק, משלם כהיוקר בים.
הפרישה (בעל הסמ"ע) שפי' לשון הטור רק באופן שיש לו קונה או שוכר יותר בזול יכולים לעכב שלא ישכור לאומן אבל באין לו שוכר כלל אלא אומן - שרי.